top of page

למה רוב האנשים לא באמת מצליחים ללמוד באופן אפקטיבי כדי להתקדם? (עם הקול אבל לא רק)

תמונת הסופר/ת: שי חייםשי חיים

אם אתם כמוני וכמו רוב האנשים, סביר להניח שכל מה שניסיתם ללמוד עד היום ולא הצלחתם נובע מחוסר הבנה בסיסית של הצורה בה המוח שלנו באמת לומד ומתפתח.


כולנו עברנו דרך אותה מערכת חינוך, פחות או יותר. זו מערכת חינוך מלאה באנשים טובים עם כוונות טובות ולי אין טענות לאף אחד בה ואני אפילו חלק ממנה כבר כמה שנים (אני מורה במגמת מוזיקה בתיכון) אז אני יודע על מה אני מדבר. אנשים טובים עם כוונות טובות ואהבה גדולה לתלמידים, גם לתלמידים הפחות ״קלים״ מביניהם.


בעיה עם המערכת הזאת בעיניי היא שכתפיסה היא הוקמה במקור (אם הולכים מספיק אחורה) לצורך הכשרת כח עבודה שיועיל לחברה בה הוא חי ומתקיים.


במודל המקורי מכניסים ומושיבים קבוצת ילדים (גדולה מדי) בתוך חדר גדול ומורה אמור להעביר את הידע שלו מהמוח שלו אל המוח של התלמיד/ה.


הקנקן והכוס


אני מדמה את התהליך הלמידה שאליו אנחנו הורגלנו לתהליך שבו אנחנו כוס שלתוכה מנסים למזוג כמות מסוימת של מים. מנסים למזוג מידע (מים) מהקנקן (המורה) אל התלמיד (הכוס).


הבעיה היא שלא ככה בני אדם באמת לומדים, כל דבר.


יותר מזה, מערכת החינוך (מחוסר ברירה) מנסה ללמד את כולם את אותו הדבר ובאותה הצורה אבל מה לעשות לא כולנו ״עשויים״ אותו הדבר ובאותה הצורה.


אני חושב שאנחנו לא באמת יכולים ללמוד משהו שלא מעניין אותנו, שלא מסקרן אותנו ושאנחנו לא מצליחים לראות את הקשר שלו לחיים שלנו. אם אין לנו מוטיבציה אמיתית ללמוד משהו אנחנו לא נלמד אותו. 


אולי ימזגו את המים לתוך הכוס אבל במקרה הזה הכוס קטנה מדי ורוב המים ישפכו החוצה. זו הסיבה שאחרי מבחן בספרות לא משנה כמה למדתי הייתי יוצא עם ההרגשה ששכחתי 80% מהחומר כמה דקות לאחר המבחן.


בגלל שככה יצאנו ממערכת החינוך, רוב האנשים יגשו לתהליכי למידה אחרים במהלך החיים עם אותו המודל שבו מורה (קנקן) אמור למזוג מים (ידע) לתוך הראש שלהם (הכוס).


אני רואה את זה קורה אצל התלמידים שלי לפיתוח קול כל הזמן.


רוב התלמידים שלי לפחות בהתחלה באים לתהליך כשהמודל הזה רץ בראש שלהם וכצפוי רבים מתוכם כמו בכל תחום לא באמת מצליחים להתמיד בתהליך.


הם מגיעים אליי בין אם זה לשיעור פרטי ובין אם זה אפילו לתכנים שאני מעלה ברשת עם התחושה שאני קנקן מלא במים של ידע ואני צריך למזוג אליהם את הידע הזה.


העניין הוא שהרוב לא מבינים את ההבדל בין שני דברים שאולי נשמעים דומים ולחלק אולי נשמעים כמו מילים נרדפות אבל בפועל הם שונים מאד אחד מהשני.


אני מדבר על ההבדל בין ״מידע״ ל״ידע״.


״מידע״ הוא לא יותר מאשר אינפורמציה. ״ידע״ הוא הדרך שבה אנחנו חושבים ומתנהגים בפועל.


הרשת מלאה במידע, על הכל ומהכל, בכל יום עולים ליוטיוב בערך 82 שנים של תוכן. כן כן, שמעתם נכון.


82 שנים של תוכן עולים ליוטיוב בכל יום! זה הרבה מאד תוכן וזה רק ביוטיוב.


את התוכן הזה מעלים אנשים כמוני וכמוכם עם ידע, כל אחד בתחומו, אבל הם לא מעלים ידע הם מעלים מידע. אבחנה חשובה מאד.


בנאדם עם ידע (מחשבות והתנהגויות) לא יכול להעביר ידע, הוא יכול להעביר למישהו אחר אך ורק מידע, אינפורמציה.


כאשר הצד השני מקבל את המידע הזה וכתוצאה מהמידע הזה התנהגותו השתנתה אז המידע עשה טרנספורמציה והפך לידע. הוא שינה את הדרך שבה אותו אדם מתנהג, פועל וחושב.


אבל, הצורה שבה המידע הופך לידע היא לא כתוצאה מהמזיגה של המידע לתוך ראשו, אלא מתוך כך שאותו אדם החל לפעול עם המידע הזה ופיתח התנהגות וצורת מחשבה חדשה.


יותר מזה, הידע שנוצר עבור אותו אדם שקיבל את המידע הוא תשלובת של סך המידעים מכל מקורות המידע הנוספים שאליהם נחשף אותו אדם והחל לפעול לפיהם.


ולכן המודל שאני מאמין שמבטא את הדרך שבה אנחנו לומדים הוא לא המודל של הקנקן והכוס אלא משהו מזכיר יותר ספוג בתוך קערה.


אנחנו בעצם ספוג בקערת מים


כאשר אנחנו מניחים ספוג בתוך קערת מים, רק מעצם השהייה של הספוג בתוך הקערה המים שסביבו יתחילו לאט לאט להיספג בתוכו בקצב הנכון לאותו הספוג וכתוצאה מכך הספוג גדל ומשנה צורה.


דמיינו לכם שאנחנו הספוג ואנחנו שופכים לקערה שלנו מידע מכל מיני מקורות מידע שאנחנו בחרנו (ספרים, ערוצי יוטיוב, קורסים דיגיטליים, הרצאות, סדנאות וכו׳) ואנחנו פשוט שוכבים בקערה הזו לאורך זמן.


מה יקרה אז?


לאט לאט המים יחלו לחלחל אלינו פנימה ישנו אותו והכי חשוב יקבלו את הצורה שלנו ויהפכו להיות חלק מאיתנו.


אני טוען שככה ורק ככה אנחנו באמת לומדים.


כל דבר שאי פעם למדנו, למדנו כתוצאה מהסביבה בה היינו וכתוצאה מקערת המים בה שכבנו בדיוק כמו הספוג.


ברגע שאנחנו ממקמים את עצמנו בסביבה שחושפת אותנו למידע הרלוונטי לנו ואורך מספיק זמן אז רק אז המידע הזה יכול להפוך לידע, אז ורק אז המידע הזה יכול באמת לשנות אותנו.


ופה אני חייב להכניס עוד תנאי אחד קטן, המידע הזה שאנחנו בוחרים לטבול בו חייב להיות מידע רלוונטי לנו וקשור למטרה שיש לנו ואחת כזאת שחשובה לנו, מאוד.


כאשר אנחנו נחשפים למידע לא רלוונטי למטרה חשובה לנו הוא פשוט לא יספג.

וזו הרבה פעמים הבעיה עם מערכת החינוך, זורקים עלינו מהר מאוד, הרבה מאוד מידע לא רלוונטי לנו ובגלל זה אולי קיימת האשליה שאנחנו אשכרה לומדים משהו אבל בפועל - אנחנו לא באמת.


הדבר המעניין הוא, לפחות מהניסיון שלי רוב המורים איתם דיברתי על הנושא אשכרה מבינים את זה ומסכימים עם האבחנה שלי וזו גם ההבחנה שלהם, פשוט מה לעשות, מערכת החינוך היא מערכת ענקית ומסורבלת וקשה מאד להזיז אותה.


אז מה נשאר? מה שנשאר זה להבין את זה שהאחריות על הידע שלנו היא עלינו ולהיכנס לכל תהליך למידה עם המודל הנכון.


אני את שנות לימודי בביה״ס בלית ברירה העברתי ככוס שניסו לשפוך לתוכה מים, עם השנים הבנתי שאת הדברים שבאמת למדתי ואיתם התקדמתי והתפתחתי ספגתי כמו ספוג.


עם הקול שלי עשיתי את ההתקדמות המשמעותית לאורך השנים על ידי כך שדאגתי כל הזמן לחשוף את עצמי למידע בנושא ובנושאים נלווים לא רק ממקור אחד אלא מהרבה מקורות מגוונים.


רשימה של המקורות הללו מכילה: קורסים דיגיטלים, ספרים, שיעורים פרטיים, הרצאות, סרטוני יוטיוב ובעיקר אימון יומיומי של הקול שלי.


לכל אחד מהמקורות הללו התייחסתי כאל מקור מידע שאמור לתת לי כלים לשחק איתם ולעשות ניסויים על הקול שלי. כמובן שדאגתי כל הזמן לשאול את עצמי האם מקור המידע הזה נשמע ונראה לי לגיטימי שאשכרה יכול לעזור לי.


וכאן מגיעה החשיבות של כמה מקורות מידע שמגיעים אליך מכמה כיוונים. כך אנחנו יכולים להעריך טוב יותר האם מקור מידע הוא מקור מידע לגיטימי.


אם מקור מידע אחד מציג לי מידע שקיבלתי ממקורות אחרים רק באופן שונה, כנראה שהוא לגיטימי ושווה לבדוק אותו. 


ככה בעצם באמצעות הצלבות אני מחליט עם מה להתקדם ולמה להתחיל להאמין ועם מה להתחיל לשחק (במקרה זה על הקול שלי).


אז אם ניקח את כל זה לעניין הקול, שלנו הנה ההמלצות שלי לגבי איך לגשת לתהליך הלמידה של הקול:


קודם כל, לקחת אחריות ולהבין שהתהליך עלינו ולא על אף אחד אחר, לא מורה לא בית ספר, רק עלינו. אם אנחנו לא שמים את עצמנו בסביבה שממנה נוכל לספוג את המידע שאותו אנחנו צריכים שיהפוך לידע זה פשוט לא יקרה.


תכניסו את עצמכם לגיגית (גם אנושית וגם דיגיטלית)


לשמחתנו ולמזלנו אנחנו חיים היום בעידן שהמידע כבר לא שמור אך ורק לבודדים. אין שום בעיה היום לשבת בתוך גיגית הדיגיטלית. זו גיגית אינסופית ויש מקום לכולם.


בלחיצת אייקון פשוטה אנחנו מגיעים בקלות לסרטוני יוטיוב ומאמרים בגוגל שיכולים להוביל אותנו לקורסים דיגיטליים שאשכרה יכולים לעזור לנו ולקול שלנו.


הבעיה היא שרוב האנשים מסיימים את החיפוש ביוטיוב וגוגל ומגבילים את עצמם לתוכן חינמי בלבד.


לרוב הנושאים שאני לא באמת מחפש להעמיק בהם יוטיוב מספיק לי, אבל בנושאים שחשובים לי אני משתמש ביוטיוב כמסדרון מעבר לחדרים עמוקים ונסתרים יותר.


בד״כ אני אצפה לעומק בסרטונים של כמה מומחים בתחום אותו אני מעוניין לחקור ואז אבחר אחד או שניים שמעניינים אותי במיוחד ושלסגנון שלהם אני מתחבר יותר וארשם לקורס קטן או אעשה מנוי לתוכנית שלהם לחודש אחד ואראה אם אני מתחבר לצורה שבה הם מעבירים את החומר בצורה מעמיקה יותר.


והכי חשוב, אני אשכרה אקח את הקורס ואעשה את מה שהם אומרים לעשות. למה? כי אם לא אעשה את מה שהקורס מבקש הוא לא יעשה בשבילי את מה שאני מבקש.


בסופו של דבר תזכרו שמה שאנחנו באים לעשות פה זה להריץ על עצמנו כל מיני ניסויים (בשום שכל כמובן) עד שנמצא מה עובד לנו.


אז יכול להיות שקורס אחד לא יעבוד וקורס אחר יעבוד קצת יותר אבל בסוף רק מעצם זה שאנחנו בגיגית המידע משהו יקרה ויזוז אצלנו ונבין יותר ונדע יותר ונדע להעריך יותר טוב את מקורות המידע הבאים בהם נפגוש.


הרבה פעמים אנשים קונים קורס דיגיטלי ולא עושים איתו כלום ואז מסכמים לעצמם ש״עבודה עצמית היא לא בשבילי, אני צריך מורה״.


אז נחשו מה, גם עם מורה אתם בעבודה עצמית 99% מהזמן. אתם מגיעים אל מורה כדי לקחת ממנו את הניסוי הבא אותו אתם הולכים לבצע על הקול שלכם, לבד.


תחשבו על זה ככה, בגיגית הדיגיטלית החינמית בד״כ אתם לומדים חומר שמותאם, אם הקורס טוב, עבור רוב האוכלוסייה. והקורס הזה נותן לכם את בסיס ההבנה לגבי התחום ואת התמונה הגדולה יותר של התחום.


זו הסיבה שיצרתי את הקורס ״מערכת הקול האנושית״, כדי לתת לכם את ההבנה הבסיסית של איך הקול מתפקד ופועל בצורה כמה שיותר ברורה. והוא קורס חינמי אגב.


ואז בקורסים בתשלום שם המיקוד הופך לצר יותר ונותן לכם עדיין את מה שעובד עבור רוב האוכלוסייה רק שכאן זה יותר ממוקד מטרה ונותן לכם גם פעולות ספציפיות לבצע.


בתוכנית הבוסטר שלי אני כבר נכנס יותר לעומק לתוך חלקי הקול (חזה, ראש ומיקס) ומציע תוכניות אימון שאיתם תאמנו את הקול שלכם על בסיס יומיומי.


ואז כאשר רמת ההבנה שלכם גדלה והתמונה הגדולה ברורה לכם יותר יהיה חכם לקחת שיעורים פרטיים כדי לקבל משוב ספציפי לגבי הקול שלכם ותרגול ספציפי לקול שלכם.


רוב האנשים באים לשיעורי פיתוח קול ללא ידע מקדים וללא הבנה של התחום בכלל מקווים לקבל את כל הידע הזה וההבנה הזו בשיעור של 45-60 דק׳ מבנאדם אחד.


ובאופן כללי גם אם זה היה אפשרי, הבעיה עם זה היא שאתם נכנסים לתהליך עם המודל של הכוס והקנקטן ולא של הספוג וזה גם הופך את התהליך ליקר מאוד ולא יעיל. רוב הסיכויים הם שתנשרו מהתהליך לפני שתספגו באמת טיפה אחת של מים.


כשאני הולך למורים שלי לשיעור, אני מקפיד להגיע עם מטרה ברורה. אני יודע בדיוק מהו הדבר שעליו אני רוצה לעבוד. ואם אני יודע מה המטרה שלי אז אני יכול לתקשר אותה מול המורה והוא אשכרה יכול לתת לי תוכנית פעולה שבאמת מותאמת אישית עבורי וממוקדת ואפקטיבית מאוד.


תחברו לספוגים נוספים


דבר נוסף שאני ממליץ עליו מאד לכל מי שעומדת לו האפשרות הוא לנסות ולהצטרף לאנסבל קולי (מקהלה או חבורת זמר).


בארץ יש מגון עצום של מקהלות וחבורת זמר, חלקן ברמה מקצועית גבוה יותר וחלקן פחות אבל בכל מקרה אנסמבל קולי הוא סוג של גיגית שבה נפגשים בד״כ אחת לשבוע כמה ספוגים וספוגיות יחד ופשוט שרים.


ברוב המקרים את ההרכב הקולי הזה מוביל מוזיקאי מקצועי שאחראי על הניהול המוזיקלי והוא בהרבה מקרים מקור מידע נוסף ומועיל מאד לשאוב ממנו מידע והשראה.


אני בעצמי גם שר בהרכב כזה כבר למעלה מ25 שנה (מאז שאני ילד) וגם מוביל הרכבים כאלה בעצמי ואני יכול להעיד שהרכב כזה יכול להיות הדבר שיעשה את ההבדל בין מישהו שנשאר בתהליך הלמידה שלו לבין מישהו שלא.


אנחנו יצורים חברתיים ואנחנו מושפעים מהסביבה שלנו מאוד. ברגע שאנחנו נמצאים עם עוד אנשים בעלי אותו תחום עניין הקבוצה בהרבה מקרים עוזרת לשמור אחד על השני בתוך התהליך.


כמובן, שאם אתם רוצים להתקדם באמת עם הקול שלכם אתם רוצים לוודא שגם מחוץ לקבוצה אתם מבצעים את העבודה הקולית עצמית שלכם במקביל כי אין לזה תחליף.


איך מוצאים קבוצה כזאת?


  1. תתחילו לשאול חברים אם הם מכירים - בד״כ הקבוצות הללו פעולות במתכונת של חבר מביא חבר.

  2. חפשו מרכז מוזיקה או קונסרבטוריון קרוב למקום מגוריכם - בד״כ לכל מרכז מוזיקה יש הרכב או שניים שהוא מפעיל.

  3. עמותת מיל״ה - זוהי עמותה ישראלית בה חברים הרבה מאד אנסמבלים והרכבים קוליים כאלה ואחרים וניתן למצוא בו מידע על הרכבים כאלה שאליהם ניתן לפנות. מידע נוסף בקישור הבא - https://www.milachoirs.com/


בקיצור,


אתם ספוג, לא כוס.


צרו גיגית משלכם ומלאו אותה בכל דבר שיעזור לכם להתפתח ו/או מצאו גיגית קיימת ושימו את עצמכם בתוכה ותדאגו להישאר בה כמה שיותר זמן. עם הזמן תתחילו לחוות התפתחות וגדילה, באחריות.


שי.


22 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page